אחד הדברים שלומדים מילדות קשה, גיל התבגרות קשה יותר,
וכל תקופת הבגרות עד 40 של עוד ועוד ורק קשיים משברים אין קץ
וללא שום אור… ללא שום טוב ונשימה אמיתית בפנים באמת…
בעצם… כן, כל חייך מאז שאתה זוכר את עצמך…
ובעיקרן 15 השנים מאז פרוץ המחלה השנייה
שריסקה את כל כולך מכל בחינה אפשרית לחלוטין בכל צורה…

זה- להעריך רגעים… דקות… שעות של טיפת אור שקט שלווה נשימה

כל תיאור והמילים שבעולם, דפים על דפים, ערמות של דפים ומילים
ספרים שלמים…  לא יצליחו לתאר את התחושות והחוויה של כל מסעי.
מכל בחינה פיזית נפשית מנטאלית, רמה, כל מה שעולה לכם לדמיון…

כמויות החוויות, הזיכרונות, המשברים, ההישגים, הנפילות, כן גם המון חוזקות…
הרגשות האין סופיות כמו כל המחשבות…כל הסערות הסופות… המערבולות…
כל שנה וחודש שחקוקים היטב היטב על הבשר נצרבו ונרשמו בגוף ובנפש.

 

כי רק – אחרי שנמצאים בחושך ניתן להעריך את הטוב!

חושך זו מילה הגדרה, בלשון הכי הכי הכי מועטה …
מעט חמצן מעט נשימה, ים מודעות שנבלעה ונחקרה…
הם המון הם מיליון שלא היה זאת שנים אפילו לו ליום.

כלום כלום כלום  – אך ממש כלום לא ברור מאליו!
זה חרוט בנשמה בנפש בגוף בראש במוח בלב בכל בלטה של ריצפה.

כן לצערי, רק אחרי החושך – ניתן להעריך את האור… את הטוב…
את כל מה שהיה פעם לא מזמן … ומזמן מאוד מובן …

להודות על הטוב כל יום מחדש זה לא אומר מחודש –
הודיה כהרגל הפכה הודיה כמים לנשמה
ללא הרף כל יום @ בכל צורה@ בכל מצב@

באחת התקופות של שיא השיאים שהיית של הקשיים
והדמעות, מצאת שאת התפילה -שלקחת כי ריגשה את נשמתך לדמעות-
ומאז אין יום שיעבור בלעדיה …
ממש ממש ממש מ FAKE AT UNTIL U MAKE AT – הכי שיששש
והתגלה בדיעבד כ- הצרור של כל המפתחות.

בכל רגע בכל נשימה קצת רווחת.
ללא הפסק. וללא מובן מאליו כלל וכלל וכלל מעתה ועד עולם – לעולמי עד.

מים, תנור, מקרר, מזון, יציבות הבסיס הכי קיומי,
קורת גג, ספות, חלונות, רצפה, ארונות, מים חשמל…

שמש שלא ראית באמת עשרות שנים –
השמחה על מזג אוויר נעים, הנאה מציפור שמצייצת,
מטבע עצים עלים ושלכת…
מוזיקה שאתה אוהב
אומנות ויצירות… אמבטיה עם ריחות…

נהנה ומודה על יכולת לכתוב מהלב אל הדף או המחשב בלי לסנן אפילו בלי לחשוב מה שיוצא יוצא.

איזה שמחה ואיזה כיףףףף לשוב הביתה -הביתה שלי…
בלב בגוף. הביתה שלי לבורא שלא
הכנסתי באמת לביתי. לנשמתי מעולם.

איזה טוב ואור זה-… שיש את בורא עולם.
שיש מישהו 1 יחיד שכן מכיל מבין עוזר מרפא מקשיב מבין יודע כל בכל מכל כל כל דקה ושנייה בחייך
אז די…   למה כל הזמןן לטרוח להסביר לאחרים שוב ושוב ושוב ולהוציא ולזבזב אנרגיות שאין.
שלא מכילים מבינים ולא יחושו לעולם רק הוא ואווו אתה לא לבד יותר.
והתפילות התפילות ההודיות כולן עושות עבודה עובדות ים של דמעות לא לבוז הן הולכות.

די כמה אפשר לצפות שמישהו יבין יכיל אותך כמו כל פסע אבן שדרכת עליה
כל סלע וסלעים שקים של חירייה פיזית ונפשית של שנים אתה סוחב…
שעברת ועובר וחווה כל חייך וכל רגע…
זה לא הגיוני בעליל גם אם כל הרצון שבנשמה…

אנשים לא יהיו כמוך!
אתה נדיר מיוחד ואין כמוך בעולם ולא יהיה!!!

כמה שתרצה ותחפש ותצפה….
מאכזב, כן…מאוד מאודדדד מתסכל אותי לפחות.

כמה טוב כמה אור
כמה שמחה כמה הודיה
כמה זכית ששבת הביתה בחזרה

כמה אור כמה טוב בדברים הקטנים שלא
יכולת לחוות לגעת לנשום טיפה מהם שנים
כמה טוב שיש שליחים והם עוד ועוד שערים
כמה טוב כמה אור בפרטים הכי הכי לא גדולים

כמה טוב כמה אור בחיוך של ילד שעושה ל י טוב
כמה טוב כמה אור במחמאה בחיבוק של אהבה
כמה טוב כמה אור בלהרגיש את הרוח ולנשום נשימה
של טיפת שלווה

כמה טוב כמה אור שאחרי הכול
שרדת עברת כמו גיבור את הטרור
כמה טוב כמה אור של יצירה מרפאה
מודעות כה רבה שנשאר רק העשייה

כמה טוב כמה אור שאחרי הכול
אתה קם כל יום ויום מחדש גם שאתה נופל
ואכן יש כל הזמן נפילות,
אתה לא נותן לעצמך לטבוע שוב כ"כ עמוק עוד לעולם
כמה טוב כמה אור …שבורכת בשפע טוב  more & more

אולי גם תאהב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.