מהו זעם? ולמה הוא מודחק? ומדוע הוא כה מהותי עיקרי וחשוב כדי להירפא?

אם תחפשו את משמעות את המילה “זעם” בגוגל באינטרנט- תקבלו סביר להניח מילים כמו כעס, רוגז, עצבים, רתחנות, חמה וכדו… אני למשל, מוצאת בתוכי את כל הזעם המודחק הזה ששנים נאגר ומתעצם בעצם מאז שנולדים…

אצלי הוא נספג ונספג ונספג עד שזעקות ליבי וגופי היו צריכים להקיא הכול לגוף- ולהקיא יותר הפה מה שלא הייתי מעולם- יעל הבנוקר השקטה העדינה- לא דברה כלום על נפש רגשות מה זה – עד גיל 30 – 

זעם מוחק- מתורגם לכעסים רבים עמוקים שיושבים שם בפנים עמוק, גועשים סוערים, מרתיחים כל פעם מחדש ושהנושאים הרגישים לי עולים שוב וצצים כל פעם מחדש בשקט בשקט הם מתגנבים לתוכנו יושבים שם ימים חודשים ושנים…וגורם לתחלואים ללא סוף, בכל הגוף כל מקום ואיבר רמ”ח שס”ע… ולופ מתגלגל…
מחלות כרוניות, מחלות אוטואמניות, מחלת הסרטן, …חולים מכאובים כרוניים …פחדים וחרדות כרוניים …. ועוד ועוד.

ובשקט בשקט הם גועשים ומתפרצים… אני מוצאת את הזעם המודחק הזה מתורגם כעצבים רותחים שמבעבעים שם כמו בועות מבעבעות בסיר לחץ רותח. הרבה עצבים של חוסר הבנת התנהגותם של קרוביי סביבתי, ואנשים שלא נוהגים כפי שראשי ולבי והגיוני אומרים לי שמצופה וצריך להיות.

בדומה לציפיות הגבוהות שלי מכל דבר, ובעיקר מאלו שאמורים ל”אהוב אותך” “לדאוג לך” ל”היות שם בשבילך גם שאתה נופל” הרי אמור להיות להם אכפת ממני כמו שאכפת לי מהם ונתתי להם כל חיי… הציפיות הלא ראליות שאנשים יהיו כמוני- הן ענקיות ואדירות וגם מתסכלות וגורמות לאכזבות רבות.

ואולי פשוט הציפיות הללו בך הכול מאוד מאוד טבעיות ובסיסיות, הרי כל אדם רוצה בחייו חום אהבה הכלה, הבנה, עזרה ותמיכה ובמיוחד ובעיקר בשנים בו הוא נמצא במצוקות הנפש והגוף, והתהומות הכי גדולים שבחייו.

סוחבת וסופגת שנים – עשורים את הכולללל = זעם מודחק

 

הזעם אני מאמינה- הוא מצבור של ים כעסים שנקרשים בפנים, ותוססים כל פעם מחדש בעת העלאת הנושאים הקשורים אליו, הזעם אני מאמינה אוגר את כעסיו העצבים והתסכול שנים על גביי שנים – עוד מזמן בו היינו ילדים קטנים, כן אולי זה נשמע הזוי ומוזר לי או לכם, אכן אני בהחלט בכל ליבי כיום מבינה ומאמינה שמעוד ילדותינו הכול יושב ונספג בתוכנו.

מצטבר ונאגר ועם השנים הולך נעצם… אני מאמינה בכל ליבי ותודעתי כיום לאחר שנים רבות של ניסיון להביו את מחלתי כאביי הרבים הזועקים בגוף – שילד קטן גדול או בוגר ואדם הם כמו ספוג של החיים ואין מחסום או מעצור מלמנוע לאגור את כל הזעם הזה , את כל הרגשות הקשים המלווים אותנו בכל מקרא אירוע משבר וחוויות בחיים.

אני מאמינה גם- שאם מטפלים בו ויש למי להוציא אותו, לדבר על כל הזעם בפנים – זה משחרר זה מרפא זה מנקה זה מוציא את הלכלוך הפנימי… ואפשר קצת לנשום יותר נפשית ופיזית.
במקרה שלי לא היה לי למי להוציא מעולם… גם בתור ילדה שבכיתי ודיברתי על הרגשות שלי בלמו אותי ולא נתנו לי מענה להם, מעולם לא לקחו אותי לטיפולים, מעולם לא השקיעו בנפשי ורגשותיי…

זעם ופיברומיאלגיה –

במהלך השנים הם נאגרו עוד ועוד ועוד עד לפריצת מחלתי – מחלת הפיברומיאלגיה ממנה אני סובלת בכל גופי כ-12 שנה. למעשה עד גיל 30 התמודדתי עם החיים מגיל 16 לבד ואגרתי ואגרתי והייתי כמו ספוג, והמשכתי לאגור ועדיין כמו ספוג כל השנים והזעם רק הלך וגדל וגדל והתעצם – עד שמצאתי את עצמי מבלה בכל סוגי הטיפולים האפשריים במשך כל העשור האחרון.

בשנה וחצי האחרונות, אני מבינה היטב היטב שכל הזעם המודחק והמתעצם הזה שמבעבע – חייב להוציא אותו לעבד אותו , לדבר עליו, לשפוך אותו בכל הצורות שנכונות לי, כמו שיחות, אומנות, פעילות ועוד… וזה מאוד אינדיבידואלי כל אדם נוח לו וטוב לו בצורות שונות, עד שהוא מוצא מה שנכון לו… באילו סוג טיפול/ים הוא מצליח לבטא להוציא כלפעם עוד מהזעם המודחק הזה. העיקר להוציא לנקות לכבס את הכביסה המלוכלכת הזו שנערמת לה בנפשנו.


בשקט בשקט הם מתגנבים לתוכנו יושבים שם ימים חודשים ושנים… ובשקט בשקט הם גועשים ומתפרצים
יעל לין

 

יש אנשים שתקפים -תוקפנות- היא היבט בעיניי של ביטוי כעסים ותסכולים בתוך נפשו של האדם – ועל ידי התוקפנות ההתקפה- השתוללות – הוא מוציא את אותם כעסים זעם- וזה יוצא על אחרים ….

יש אנשים כמוני- שסופגים – כמו ספוג שנים על שנים ומכניסים את כל הכעסים ה”חרה” סליחה על הביטוי הזעם העצבים התסכול לתוך תוכם – בוכים הרבה ולוקחים הכול ללב- עד שמגיע יום וזה מתפרץ מתישהו בגוף – כן בכל גיל זה יכול לקרות אצלי בגיל 24 , אצל אחרים בגיל 18, 20 , 40 , 50 60 וכדו.

היום אני מבינה היטב יותר מאי פעם לאחר עשור שעליי ואני חייבת לטפל בכל הזעם הרב הזה, בכל התסכולים הכעסים המבעבעים בי שנים ומאכילים את גופי ונפשי ברעלים. על מנת להשתקם להתאושש ולהגיע להחלמה מלאה- וריפוי מלא. רק כעת לאחר 20 שנה אני מבינה כה עמוק והיטב מה המשמעות של כל הרעלים בתוכי. של כל ים הכעסים האלו שלא מרפים.

צריך לעבד את זה, לעכל את זה עמוק, לכאוב אותם שוב מחדש בכוונה לדבר עליהם לפתור אותם את דרך ההתמודדות שלי אתם של כל הרעל זה, ולבכות שוב מחדש אך הפעם בכוונה ובמודע שזה הולך להכאיב לי ויגרום לי לבכות ולא כמו שאני בוכה תמיד ללא שליטה שזה מציף אותי. העיקר לטפל בהם! וכך אני חושבת כל מי שרוצה לטפל בבריאותו ואיכות חייו ובריאות נפשו וגופו- צריך לטפל בזעם בכעסים בכל גיל, בכל שלב וכמה שיותר מוקדם רצוי עדיף ומונע.

איך לנצח את הזעם?

ואני תוהה עם עצמי – האם אפשרי בכלל להימנע מראש מכל כך הרבה זעם שחודר ונכנס בתוכנו?
או האם אפשרי בכלל למנוע ממנו לצאת ולהתפרץ לגוף ולנפש?

אז התשובה שלי היא כזו: אין דרך אולי להימנע מלצבור כעסים, אך כן בהחלט ניתן למנוע ממנו להגיע לזעם עצום עד כדי כך שהוא מתפרץ ויוצא בביטוי של מחלות גופניות אמתיות וחזקות מכל! נפשיות! והפרעות רבות עוד ושונות.

אם תאזנו את חייכם, ותוסיפו הרבה גורמי רוגע, שקט נפשי ואיזון לנפש. בדרכים מרגיעות שלוות -אז הזעם לא ייגבר וייצא החוצה. אז הזעם יאוזן ויונמך.
במקרה שלי, זה לא קרה לפחות 13 שנה. שלא היה לי כלל, טיפת שלווה ורוגע לנפשי. לא לנפשי, לא לגופי ולא ללבי. שיכל לאזן לי, את כל הזעם הרב הזה והכעסים שנצברו בי שנים על גביי שנים.

וכשהגיעו החוליים, הם רק החמירו והתעצמו, בעקבות החולי והכאבים עצמם. ועמם האכזבות הרבות מסביבתי. התסכול וחוסר האונים הרב, הבדידות, הייאוש הכאב שלא נגמר.
וזה רק הגביר עוד ועוד את הזעם שלי.
על כולם! על העולם! על החיים! על עצמי!על גופי! על נפשי! על סביבתי! על הכול!!!

מסקנה: כעסים צריכים להיות בחוץ לא בפנים

שחובה לא רק צריך וכדאי, חובה להוציא את כל הכעסים האלו שאנו סופגים אוגרים ובולעים, בלי שנרצה או אם שנרצה זה ללא שליטתנו. וכמובן בדרך מקובלת ותרבותית כמו שיחות, ספורט, לצאת לטבע, אומנות ועוד ועוד כל הטיפולים המקובלים היום.

אנחנו חייבים לשחרר, וכמה שיותר – יותר טוב. את הזעם הזה!
כל הכעסים האלו
שנצברו לנו שנים, בפנים. מרגע שנולדנו, אגרנו כמו ספוג עוד ועוד זבל.

הזעם הזה -הכעסים הללו גורמים/ גרמו לנו לחולי עצום! להיות תפוסים מכווצים, תוקפניים, עצבניים, חסרי ריכוז, כאובים עד תום, חסרי חשק לחיים ומתוסכלים .

כל אחד, ואיך ומה שתורם ועושה לו טוב. כעת מאז שהאומנות והיצירה חזרו לחיי,
אומנות בעיניי, בין היעילים ביותר והכי טובים!כאילו מצאתי יהלום ענק – או קצת אי בודד מכל הסערות החיצוניות והפנימיות שבתוך עולמי –  ובעולם.


בו הכול יכול להתרחש, לקרות ולהיות בו בחופשיות!

אז אם אתם מחפשים טיפול בזעם או כל טיפול רגשי באמנות – דברו איתי – 052-5712355

זה משחרר זה מרפא זה מנקה זה מוציא את הלכלוך הפנימי… ו יעל לין

Warning: printf(): Too few arguments in /home/customer/www/yaellin.com/public_html/wp-content/themes/vandana-lite/inc/extras.php on line 118

אולי גם תאהב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *