אני תוהה, וחושבת עם עצמי מתי האומנות
נהייתה מנת חלקי?
נזכרת בזיכרונות מהיסודי…
כאשר המורות, דיברו…ובין לבין שכתבתי במחברת,
הייתי תמיד מקשקשת על השולחנות בכיתה.

רק בציורים שלי-בקשקושים שלי , אף לא הייתי אני המדויקת הפרפקציוניסטית.

הייתי מציירת ומקשקשת-ללא רחמים בעיפרון.
הייתי מציירת, מקשקשת גם בסוף המחברות.
והן תמיד-היו מלאות בכתב ידי עם קווים משורטטים
לכותרות, בצבעים שונים. מאוד משקיענית,ולא מפספסת אף מילה במחברות.

כך גם בתארים ובתעודות בכל חיי. רושמת ורושמת מגילות ופרשנויות, כך
שיהיה הכי ברור ומובן על אלף ואחד- צורותיו, גווניו וחשיבותיו
בכל תחום נושא ועניין. אולי זה הפרפקציוניזם והצד האנליטי שבי.
שם במחברות היה – הכול מאוד מסודר ומדויק!

שני צדדים שבי- כ”כ שונים שהאחד השתלט בגדול על השני.
בסוף המחברות- היה עולם שלם לחלוטין מהן, מקושקש אמורפי ותת מודעי.

רק בציורים שלי-בקשקושים שלי , אף לא הייתי אני
המדויקת והפרפקציוניסטית.
פשוט הרשתי לעצמי,
להיות חופשיה…מכל גבולות! הרשתי לעצמי באמת להרפות!

אבסטרקטית לחלוטין, זורמת מכל הכיוונים בלי מעצורים.
מה שבהחלט אינני בחיים האמתיים – בכל המובנים והתחומים!

סליחה אומנות שלי-ששכחתי אותך, הזנחתי אותך שנים…

סליחה אומנות שלי-ששכחתי אותך, הזנחתי אותך שנים…
את היית, ועדיין הכי אני החופשי, הכי אני הרגוע, הכי אני האמיתי.

את האהבה השקט הנפש שלי הסוערת! סוחבת אותך שנים בקרטונים ובארגזים איתי תמיד,
לכל מקום שעברתי. והיו מלא כאלו עד היום ללא סוף … וללא הרף.

התעקשתי עלייך! גם שלא השתמשתי בך כל השנים.
לכל עיר, מקום, דירה וחור שנאלצתי לגור בו כל השנים.
מידי פעם תפסתי מוזה, במשך השנים וציירתי אך מעט מאוד.

לא וויתרתי עלייך במוחי אף פעם, ולכן סחבתי ואגרתי אותך עוד ועוד…
תמיד היית,ונשארת בחלומותיי ורצונותיי – תמיד קיוותי לך לימי הפנסיה.
אך לא עוד! כי הבנתי-שאת החלק הכי אמיתי שלי. את-תרפי את יעל קצת.


את תעזרי לי,בדרכי בתהליך ההחלמה והריפוי. את תתני לי קצת שקט בחיי.
כי אני מזמן כבר לאני … כך אני לפחות יודעת ומרגישה. כבר לא אותה יעל
הרגועה, השלווה שהייתה בגיל העשרה. אחרת שונה לחלוטין בים תחומים.


זה מה שהפכו אותי החיים כל שני העשורים האחרונים. ים סוער בי בפנים.
-מלאת תפיסות,מכווצת בעלת שליטה מטורפת, שאיפות ומשימות כל הזמן.
ואין דקת מנוחה ושלווה לעצמי לגופי, לנפשי וללבי.


חיים ששינו אותי מן הקצה אל הקצה! ואני רוצה שתעזרי לי לחזור לעצמי.
תעזרי לי להרפות מה שאינני יודעת. תעזרי לי להירגע. תעזרי לי להירפא.

פשוט תהיי איתי- ואני אשתדל כמה שיותר ליצור ולהיות אתך שלך, להיות אני בך.
אל תלכי לי יותר… ואל תעלמי ממני ומחיי, בבקשה שוב עוד – לעולם!
ולא משנה כמה עוד סערות יהיו באמצע… אני חייבת מוכרחה אותך בחיי כי לחיות.

אבסטרקטית לחלוטין, זורמת מכל הכיוונים בלי מעצורים. יעל לין

Warning: printf(): Too few arguments in /home/customer/www/yaellin.com/public_html/wp-content/themes/vandana-lite/inc/extras.php on line 118

אולי גם תאהב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *