שלום שמי יעל,
מטפלת ומדריכה מוסמכת – באמנות משקמת, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיהבהצטיינות! ועוד מס תעודות.
אך, את הלימודים התואר הכי גדול שיש, והניסיון העשיר הרב שיש לי – חוויתי על עצמי! על דמי ובשרי!

המסע שלי בעולם החל מרגע היוולדי, אפשר לומר שמגיל שנתיים כבר עפתי לעצמאות…
שעפתי הרחק, בתאונה דרך השימשה- הקדמית של הרכב.
אך במובן – עמוק ואמיתי יותר של החיים, בהחלט נזרקתי, לעברם מהר מאוד. ונאלצתי להיות “סופרוומן” במציאות עצמה ממש בעל כורחי וגם כוחי.

המשבר הרציני הראשון, שלצערי גרר את שאר המשברים בחיי, והתמודדתי לבד בעולם.
היה גירושי הוריי, והתפרקות כל התא המשפחתי. הייתי בגיל 16- בכיתה י’ בתיכון חרדי, אז זה לא
היה עוד מקובל ושכיח גירושין בעולם הדתי/חרדי. התחילו שיחות בבית בין הוריי בלילות שהייתי
שוכבת על הרצפה במדרגות ומנסה להבין מה קורה בניהם. ימים הסתגרתי בבית. גירושים לא חייבים
בעיניי להיות כה אכזריים וקשים ומפרקים את החיים.

זה תלוי בהרבה מאוד גורמים . למשל האם ההורים ממשיכים לתפקד כהורים אח”כ לילידיהם או לא. האם יש קשר סביר ולא מלחמתי בניהם ששובר וקורע את הילד בין הצדדים ועוד.

אך במקרה שלי לצערי כל זה לא קרה ולא היה מעולם ולא רק זה,
אלא ההפך הגמור.
זה היה רק הפתח והמשבר שפתח, את שאר המשברים והידרדרויות שלי ושל משפחתי בחיים.


מאז עברו כבר למעלה מ- 20 שנה. בלי למצמץ לרגע. אלו היו השנים הקשות לי מכל,
מה שדמיינתי לעצמי שאצרך לעבור ולחוות בחיי. שנים שהייתי מעדיפה, כעת למחוק מזיכרוני ומגופי.
שנים שהייתי נותנת הכול – כדי לחזור אחורה בזמן, ולעשות ולחיות אותם – את הכול מחדש.

שנים בהם חיפשתי, כל הזמן קורת גג יציבה, שלא הייתה לי לרגע מנוחה יותר משנה, וכל שנה מחדש נאלצתי לעבור לעיר אחרת, דירה, סביבה ותחומי עבודה מכל הבא ליד. בדרך הקשו באו עליי, המחלות הקשות שהם לב הכאב בחיי, והבדידות וחוסר התמיכה המוחלטת מקרוביי, מערכות יחסים רבות, שחלקן היו טובות וחלקן פחות, מעסיקים, בעלי דירות רבים שגרמו לי לעוד סבל נפשי ועוד ועוד.

אז כבר שנים רבות וטובות, שמרגיש לי,
מצד אחד – שחוויתי ועברתי על בשרי, ברמת ההספק והניסיון, חיים של-אישה בת 200 שנה לפחות.
ומצד שני – רגע לא באמת, הספקתי והתחלתי בכלל לחיות… והזמן רץ ועף לי בין האצבעות. מפחיד.

אז סיפור חיי, ארוך וכבד מידי לכאן. אולי יום יבוא, וחלומי שהוא ייצא בעתיד כספר… ואולי לא…
אך הדפים, הם בהחלט חבריי הטובים ביותר, המכילים והנאמנים ביותר שלי, במשך כל השנים.

אחת התמונות מהילדות שלי שאני הכי אוהבת

הייתי ילדה, ונערה שכל חייה, עד סביב גיל ה- 30, הייתה  די מופנמת, ושקטה. עצמאית מגיל אפס, ככה חונכתי וגדלתי. רשמית, עזבתי את הבית בגיל 17 – אל עבר ההישרדויות בעולם הגדול ב”חוץ” .
אני זוכרת שכל חיי, בלעתי וספגתי המון והיטב, את כל עולם הרגשות שלי.
שהוא עולם- פנימי עשיר ורווי מאין כמוהו. לא היה לי ממש למי לפרוק. ואם היה, חיכיתי לטיפת הזמן הזו בכל מאודי, לפרוק קצת מלבי, ולקבל יחס אך – הם מעולם לא קיבלו תמיכה הכלה או מענה.

התגוררתי 6 שנים בי”ם, החלמתי ושיקמתי את עצמי לבד מאנורקסיה. אח”כ הלכתי לשרת שם
בשרות לאומי שנה בהדסה עין כרם. למדתי וסיימתי שם, תואר הנדסאי אדריכלות – ועיצוב פנים במשך 3 שנים, שהיה לא קל ובכלל לא כפי שדמיינתי לעצמי. עבדתי במכירות לפרנסתי בתחומים רבים.
ואז הגיע קיץ אחד, שחטפתי בו כאלו מיגרנות קשות, בחילות, וחוסר יכולת להרים ראשי, מושבתת בחושך לבד, לא מסוגלת לקום ולאכול במשך כמה שבועות טובים.

ME

אבי וסבתי, הגיעו לבקרני לאחר תקופה. ושיכנעו אותי לחזור למרכז, הגעתי למרכז כמו תיירת. לא הכרתי כלום, לא את ת”א ולא את כל הערים מסביב. עברתי להתגורר אצל סבתי בק.אונו. שם היה הטריגר הנפשי שלי – שגרם לכל תחלואיי מאז ועד היום. בכיתי שם המון לכרית במשך כ- 3 שנים.


לצערי היה לי ממש רע שם, רע בלב, יומיום אכלתי את הכאב הנפשי.
אני זוכרת ממש ממש הכול. כל פרט ופרט! כאילו היה אתמול. אז זהו, בגדול –
לא היה לי טוב בנפש! ואפילו רע מאוד מאוד שם, אך זה היה רק הטריגר, וההתחלה של כל מצבי.

אז שם, בגיל 24 – יצאו מצוקותיי הרגשיים והנפשיים לכל הגוף. בהתחלה זה היה רק מקום אחד, אח”כ כל הגוף התחתון, וזה התפשט ועוד ועוד. במשך כל השנים האחרונות המצב רק הלך החמיר, והדרדר לו בעוצמות עזות ומטורפות, בכל רמה שיש. עקב נסיבות חיי,והלחצים האין סופיים, שהכבידו על ליבי וגופי וממש חנקו אותי. וגם לחצים רבים, שלקחתי והוספתי על עצמי כל השנים. בלא מודע.
ומאז אני מתמודדת ונאבקת, בכל דרך אפשרית- וטיפולית עם כובד הכאבים, בגופי שזועק שנים.

לקח לי 8 שנים מתוך 12, להצליח לשמוע, להאמין, להבין ,לעכל ולקבל באמת – שאלו הם הרגשות והנפש שבי, שזועקים בגופי. שנים הסתובבתי – עם אבחנות שגויות מרופאים, שגרמו לי לחרדות מטורפות, והתניות מוחיות קבועות – שיוצרות כאבים תמידיים. שכל זה העצים לי את כל כאבים בגוף, ל200% לרמות עזות, ללא יכולת לנשום אפילו. עם סרטים של ניתוחים מבניים בגב, בלסת ועוד עוד.
עד היום, עברתי 12 שנים של גיהינום עלי אדמות בכל הרמות. בגופי ובנפשי.

לא האמנתי – מעולם שהרגשות והנפש, מסוגלים להיות כך כך עזים ועצומים בגוף. ברמה מטורפת!

me

כעת- אני הרופאה והחולה של עצמי, חקרתי עברתי, טופלתי ועשיתי כל רק מה שהיה יכול
להיעשות בגוף וביתר מידה. שגם זה, לא עזר לי, והיה עוד מירוץ מטורף שהוספתי בלב ברירה לחיי.
רק כדי לסיים את הסבל.

היום אני במקום – תודעתי עמוק יותר, שונה ואחר. ואני נאחזת בו, בקצות האצבעות רק לא לסגת.
ולטפס עוד הלאה… עם הקושי הרב של התהליך השיקומי הזה שלא נגמר של עצמי,
מסע החלמה וריפוי שאני מייחלת ומתפללת לו כבר מעל עשור שנים. מה שבטוח לי זה – ש
אני לא אותה יעל. לא זו שהייתה לפני, ולא זו של כל השנים האחרונות. אני יעל שונה לחלוטין.

הבנתי, רק בשנים האחרונות לצערי, שעליי ואני פשוט חייבת להוציא, ולפרוק הרבה מטענים, ורגשות קשים שלי מאוד. שיושבים שם בתוכי עמוק בפנים, עשורים ומכבידים עליי כבר לתפקד.
הם פשוט צועקים, זועקים בכל דרך אפשרית בגוף, ללא הרף ימים חודשים ושנים. והם לא מרפים.
כל המאות טיפולים – הפיזיים שעברתי ושילמתי עליהם שנים רבות – לא הועילו ולא יכלו להועיל.
וקשה מאוד- לטפל בנפש , שצברה כל כך הרבה. קשה לי עדיין עד היום, לפרוק את כל המצוקות שעליי.

אז, התחלתי להוציא – ולהקיא בלי סוף, את בכיי וחיי החוצה, בשנים האחרונות לאנשי מקצוע רבים, רופאים מטפלים הכול כולם מכל סוג. והדמעות לא עוצרות שם בטיפול.


ולאנשים בודדים ומעטים בחיי, שקרובים ללבי. 
ואני סומכת ובוטחת בהם.

אך, בגילי מי כבר, באמת רוצה ומוכן- לשמוע בכי כל הזמן.
אפילו לי קשה, מזמן כבר לשמוע את עצמי.


זה נראה לי לא הגיוני…
כי בעיניי זה, תהליך שלא מסתיים – אף פעם לטפל בנפש.
ואני פה רוצה שקט ומנוחה בגופי מכאבים, כאן ועכשיו! שיעזבו אותי כבר הרגשות והנפש.

במסע הארוך הזה, נפתח לי מחדש, ערוץ חשוב מאןד ערוץ של אהבה טהורה שלי, שורשית
טבעית של הנשמה האמתית שלי – ואני מדברת על – – – האומנות והיצירה . שהחזרתי לחיי !!!
 בהתחלה בכוח, בתור משימה – ככה אני – רק שזה משימות- אני מבצעת. ועושה.
לא ידעתי לתת ללב שלי ולנפש מקום מעולם- לא חינכו אותי לכך, וחיי התגלגלו רק למטלות ועומסים.

אז בהתחלה, התחלתי ליצור ויצרתי עם הדמעות והקשיים…
והיום , היום נהנית מכל רגע, שאצליח לפנות זמן וליצור אומנות. והיא כעת חלק מחיי ומהחלמתי.
ואני מקווה שאשמור עליה לעולמים תמיד איתי, ולא יותר רק במחשבותיי, אלא גם במעשים.

משום מה אני מרגישה בממתינה. כל הזמן. כל השנים. שהחיים שלי עדיין בהמתנה…
גם עושה, ועשיתי הרבה- ומספיק עד כה.

אך בתוך תוכי, ובמציאות – אני עדיין מחכה…מחכה שנים להגשים הרבה דברים…
יש לי המון חלומות להגשים… שלא הספקתי.
יש הרבה רצונות…יש הרבה שאיפות… ואפילו סתם הכי קטנות…
שיעשו לי טוב שאני מחכה -מחכה לעשות רק שאחלים.

סתם לנשום ולחיות ללא כאב, יותר משעה, יום, חודש, שנה, שנים… כמו הרבה אנשים.
סתם לחייך נקי מכאב… לחייך מאושר מלא מלב מלא ושלם ונקי מכאב…
סתם כמו ללבוש, את כל הבגדים היפים שלי…
ששנים אני סוחבת איתי לכל מקום, שומרת עליהם, הם מחכים לי… ואני מחכה להם.
או לענוד את כל התכשיטים שלי, שמחכים לי…ואני מחכה להם.

בינתיים
אני יודעת, החיים רצים עוברים להם,
ואני יודעת מה, אתם חושבים – עכשיו אין זמן אחר…!
וזה נכון אך,
זה בתהליך… בהוויה זה דורש מוכנות פנימית קבלה והבשלה,
אז מקווה שזה יסתיים מהר- מחר, היום, עכשיו , רק להיות חופשיה.

טוב נו עזבו סיפורים,
אני כותבת בלי סוף מוציאה מגילות כבר שנים, ויש לי מאות סיפורי חיים.
אז אתם מצטרפים איתי למסע – לאי הבודד שלנו של הנפש – דרך האומנות והיצירה ???

אז אחרי שקראתם את כל זה ואתם מבינים עם איזה כלים ונסיון אני באה,
ועדיין בא לכם לעבוד איתי הקליקו כאן או תתקשרו אלי 052-5712355